הפרעה מרדנית ומתנגדת

הקדמה
הפרעת התנהגות זו נצפית בדרך כלל בילדים שטרם מלאו להם 10 שנים ומתבטאת בהתנהגות מרדנית בלתי ממושמעת ומתגרה. התפרצות הנובעת מהפרעה במצב הרוח או מהפרעה פסיכוטית אינה הפרעה מרדנית מתנגדת, אלא הפרעת התנהגות. הפרעה זו מתייחסת באופן ייחודי להתגרות ולמרדנות בדרך כלל בדמויות ההורים ובדמויות סמכותיות מבוגרות. בילדים צעירים הסובלים מתסמונת זו ניכרים לעיתים קווים של התנהגות מרדנית ואי-ציות שילכו ויתגברו בגיל מבוגר יותר לכדי התנהגות אלימה ועבירות על החוק שמאפיינות הפרעת התנהגות.
התסמינים הנפוצים ביותר בהפרעה כוללים התפרצויות זעם, עימותים תכופים עם מבוגרים, וסרבנות למלא אחר בקשות או חוקים שמציבים המבוגרים. כמו-כן יש נטייה של הילד להאשים את הסביבה בקשייו.

אפידמיולוגיה
התנהגות מרדנית ומתנגדת יכולה להיות תקינה בגיל המוקדם. בדרך כלל האבחון נעשה בגיל 8 לפחות ולא יאוחר מגיל ההתבגרות. היקף ההפרעה אינו ברור ויכול להתבטא בשיעור של 2%-16% מהילדים בגיל בית הספר. הורים לילדים הלוקים בהפרעה מרדנית ומתנגדת נוטים להיות עסוקים יותר בענייני שליטה, פיקוח וסמכות. במקצת המשפחות הללו, האבות בעלי הפרעת אישיות פסיבית-תוקפנית והאמהות דומיננטיות.

סיווג ואפיונים קליניים
המאפיינים הטיפוסיים להפרעה זו הם התנהגות עוינת, מרדנית, מתנגדת, מתגרה והרסנית. תבנית התנהגות זו סוטה בבירור מהנורמות החברתיות והתרבותיות שבסביבת הילד ומדפוס ההתנהגות המקובל יחסית לגילו.

בדרך כלל מדובר בילדים בעלי סף תסכול נמוך, המאבדים בקלות את השליטה העצמית, מתגרים ומתמרדים בדרישות המבוגרים, מציקים לאחרים, יוזמים עימותים, מתנהגים בגסות רוח אל הסובבים אותם, אינם משתפים פעולה עם הוראות המסגרת ועם הסמכות ומאשימים אחרים בקשיים ובשגיאות שלהם.

ההתנהגות המרדנית המתנגדת מפריעה ביחסים הבינאישיים ובהצלחה בבית הספר, שכן ילדים אלה נוטים להיות דחויים, ולמרות יכולתם השכלית התקינה הם נכשלים במשימות. בעקבות מסכת הכישלונות הם נוטים לפתח דימוי עצמי נמוך ומצבי רוח דיכאוניים. בגיל ההתבגרות מקצתם נוטים להשתמש באלכוהול וסמים.