התאבדות
תוצאה נוראה ביותר שעלולה להיות לדיכאון. התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה לאחר תאונות בין תלמידי בית הספר התיכוניים וסטודנטים.
התאבדות עשויה לעבור במשפחה, אנשים שרמת הסרטונין במוחם נמוכה, אנשים המצויים בדיכאון נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות. נשים מבצעות בערך פי 3 ניסיונות התאבדות לעומת גברים, אך גברים מצליחים יותר בניסיונות ההתאבדות.
ההתאבדות נדירה בקרב ילדים, בקרב אנשים צעירים היא במגמת עליה. שיעורי ההתאבדות עולים באורח דרמטי כשמגיעים לגיל העמידה והזקנה.
מניעת התאבדות והטיפול
בראיון הטיפולי עם הפונה הסובל מדיכאון השאלה המרכזית היא שאלת ההתאבדות. אם כוונת ההתאבדות ברורה וחסרה תקווה בדברי המטופל יבואו בדרך כלל התערבות במשבר הסתכלות צמודה ואשפוז במידה שהסיכון לאובדנות מוערך כגבוה.
אם אלה אינם הנושאים המרכזיים הבולטים יתקדם הטיפול בקצב מתון יותר, ויהיה מכוון כלפי הבנה מדוקדקת יותר של נושאים דיכאוניים אחרים.
במידה שניסיון התאבדות הסתיים במוות, התערבות פסיכולוגית בחיי קרובי המשפחה הנותרים חשובה גם היא. בני המשפחה שנותרו גם הם פגיעים יותר לדיכאון והתאבדות. הם עומדים לנוכח בושה, אשמה, הפתעה, סטיגמה חברתית. זוהי קבוצה שעשויה להפיק תועלת רבה מטיפול שיטתי.