הדרכת הורים
כאשר הורים מתקשים לתקשר עם ילדם, להנחיל לו משמעת ולהציב גבולות המותאמים להורה ולילד, או להתמודד עם השינויים שעוברים מתבגרים- כדאי להעזר בהדרכה הורית. בפגישות אלו ניתנת הזדמנות להורה לחלוק את רגשותיו בעניין ולספר על קשיים שהוא חווה בשגרה היומיומית מול ילדיו. ההורה והמטפל בוחנים את הגורמים לקושי וחושבים על הדרכים בהן ניתן להביא לשינוי.
לקביעת פגישת היכרות או לכל שאלה אחרת
ניתן לפנות אלינו באמצעות הטלפון 08-8659837
בתי כעת בכיתה י”ב
בחטיבה בתי היתה תלמידה מצטיינת עם המעבר לתיכון
התגלו קשיים דבר שהביא לביצוע מספר איבחונים בהם
נתגלו לקויות למידה , עצם גילוי הלקויות יצר אצל בתי
תדמית עצמית נמוכה ( אני טיפשה וכיוצ”ב ) הנכונות
היכולת להלחם על מנת להגיע למטרות שהציבה לעצמה נפגעה באופן משמעותי , במיוחד במקומות בהם היא לא זוכה לתמיכה או פרגון . כל הערה מצד המורים מקבלת
אצלה הוכחה לכך שמה שהיא חושבת על עצמה נכון.
במקומות שבהם היא מקבלת תמיכה ופרגון היא מצליחה
להגיע לתוצאות המספקות אותה .
בשיחה עם צוות בית הספר החל מהיועצת דרך המחנך
והמורים המקצועיים מדיניות בית הספר אין מה תמיכה אמיתית.
בתי היתה אצל קאוצ’רית במשך שנה ואחר כך כשנה אצל פסיכולוגית על מנת ללמוד איך להתמודד במצבי לחץ וחרדה התועלת היתה קטנה אם בכלל היתי מאוד שמחה לקבל המלצה למי עלי לפנות או לקבל עצת הכוונה כיצד לעזור לבתי.
אני חייבת לציין שבתי היא אדם נחוש ולא מוכנה לוותר בקלות גם אם לפעמים זה עשוי לפגוש בה . כמו כן היא
משקיעה והרבה עבודה בכל הקשור בבית הספר ,
יחד עם זאת אני מרגישה כי ישנה הרמת ידיים ( כל מה שאני אעשה גם כך לא יעזור אז בשביל מה… )
ד
שלום ד,
מהדברים שכתבת אני מבין שלאחרונה בתך אובחנה שבעלת לקות למידה. אך כאמור היא סובלת מלקות למידה כל חייה והייתה צריכה להתמודד עם זאת, גם כשלא נתן לזה שם.
כן, מובן שהיא בחורה אינטיליגנטית “תלמידה מצטיינת”, בעלת כוחות התמודדות רבים “בתי אדם נחוש ולא מוכנה לותר בקלות”.
בשונה ממך אני לא חושב שעצם גילוי לקות הלמידה יצר “תדמית עצמית נמוכה”. אלה חשף אותה כלפי חוץ. השערתי שבתך, כרוב הילדים אינטילגנטים בעלי כוחות נפשיים אך עם לקות למידה חווים פערים בין מה שהם חווים בעולמם הפנימי: יכולותיהם וידיעותיהם הלימודיות לבין תוצאות הלימודיות, ו/או רואים את הפערים בין השקעת הזולת להצליח להשקעתם (זמן נוסף, שהם צריכים לפצות על לקות הלמידה) ועוד, מה שיכול להוביל לפיתוח ביקורת שלילת כלפי העצמי ותפיסה עצמית שלילית כמו כ”טיפשה”.
ככול הנראה הדבקות במטרה היוותה דרך להוכיח לעצמה שהיא יכולה. אך השגים אלו לא נוכסו כשלה וכיום היא זקוקה לעידוד מבחוץ. ייתכן שכך מבחנים נחוו לא רק כמבחן הבודק ידע לימודי אלה גם מבחן על כמה היא שווה מה שהופך את המבחנים למלחיצים ומעוררי חרדה.
עדנה, כמובן שאיני מכיר את בתך, ויתכן שאני טועה באי אלו מקומות. אך הצעתי היא להפנותה לטיפול פסיכולוגי העוסק סביב הדימוי והערכת העצמי ולסייע לה בגיבוש הזהות העצמית תוך ניכוס כחותיה, יכולותיה והשגיה. הדרכה הורית יכולה לסייע כאן אך לדעתי היא לא המוקד.
לשאלתך למי לפנות: במידה ואתם באזור אשדוד אתם מוזמנים ליצור קשר לתאום פגישה.
במידה ואתם מאזור אחר, נתן ליצור קשר טלפוני עם המכון ונשתדל לסייע בהמלצה על מטפל מאזורכם.
בברכה, אבי סוויסה
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
בני בן שנתיים וחמישה חודשים. הוא מאוד נבון ואולי אפילו מחונן. הוא מכיר את כל הספרות ואת כל האותיות, מדבר באופן שוטף ודעתן לא קטן. מזה זמן הוא מנסה לנהל את כל המשפחה ומנחה את כולם, היכן לעמוד, איפה לשבת, מה לאכול וכיצד לנהוג. בעת האחרונה הוא צועק הרבה מאוד, כועס על כל דבר פעוט, מתעקש לעשות הכל בעצמו, מגדף כשלא נענים לו והשהייה במחיצתו לאחיו הגדולים ממנו היא קשה לעיתים ואפילו בלתי נסבלת. אני לא מבינה למה הוא צועק כל כך ולמה הוא עצבני. הוא בסך הכל בן שנתיים וחמישה חודשים. אני אפילו לא יודעת למי לפנות ולאיזה סוג עזרה או אבחון הוא זקוק.
אשמח לעצתכם.
שלום
כשמגיעים אלנו למכון הורים עם תלונה דומה לשלכם, אני מברר מה קורה לגבי הגבולות בבית והסמכות ההורית איך הם באים לידי ביטוי בהתמודדות ההורים מול התנגדויות הילד בשלבי ההתפתחות השונים. ואת הציפיות הלא מודעות שיש להורים מילדו (במקרה שלכם היותו ילד נבון מאוד). בד”כ עולה שלהורים קשה להעמיד גבולות ברורים, כך שיש חורים בגבולות, מסר כפול לגבי הגבולות (בין מה שנהאמר לבין ההתנגויות) ועוד. הסמכות ההורים מתכרסמת. ומצב שבו מי ששולט בבית זה הילד ולא ההורים. כך שנגרם עוול הן לילד והן להורים. מומלץ לפנות לאיש מקצוע פסיכולוג התפתחותי או קליני. תחילה יעבוד אתכם בהדרכת הורים. ובמידה והשינוי המיוחל לא מתרחש לבדוק אח”כ עבודה דיאדית עם הילד.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
יש לי ילדה בגיל הבגרות שעוברת תקופה קשה לאחרונה לקחתי אותה לשיחות עים פסיכולוג והוא מבקש שאקח אותה לאיבחון פסיכיאטרי האים למהר ולקחת אותה או לחכות יש לציין שהילדה עברה בבית חויות לא נעימות בעקבות פרידה ותהליך גרושין שהתחלנו.
שלום
מדבריך אני מבין שיש לה פסיכולוג והוא פוגש אותה. והוא מעריך את מצוקתה ככזו שצריכה עזרה תרופתית. ומאחר ופסיכולוגים לא מורשים להמליץ על טיפול תרופתי. הוא מפנה אותכם לרופא – פסיכיאטר. למי שיש הידע והאפשרות להמליץ על טיפול תרופתי. יש פעמים שאדם צריך עזרה מידית שתקל על המצוקה. והדבר נעשה בעזרת תרופות. ויש פעמים שעל מנת שטיפול יצליח נדרשת תקופה להעזר גם בטיפול תרופתי. המלצתי להשמע לפסיכולוג שלכם ולפנות לבדיקה פסיכיאטרית.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
שלום,אני נשואה לגבר עם 2 בנות מנישואין קודמים ולנו יש תינוקת משותפת בת 1, הקטנה בת ה7 לא מסתדרת איתי בכלל עושה לי הכל דווקא מנסה לעצבן וכשזה קורא היא שמחה ומאושרת היא לא מכבדת אותי בכלל ואבא לא מציב גבולות והיא צוחקת לכולם בפנים וממשיכה בשלה כל הזמן בלי לדפוק חשבון לאף אחד אני כבר לא יודעת איך לנהוג איתה כי זה בפעמים מסויימות גורם לי ולבעלי לריב שזה בשבילה הישג ואושר אשמח להכוונה תודה מראש
שלום
אכן סיטואציה של נישואים שניים עם ילדים הנה סיטואציה מורכבת ולא פשוטה לכל אחד ממרכיבי המשפחה. לבת הקושי לקבל את אשת האב שמפריעה לפנטזיה שההורים יחזרו להיות יחדיו, כמי שלוקחת את מקום האם כ”אם חורגת”, הכאב שהאב שנפרד מאימה ובוחר באישה החדשה ולא בה, לכל ילד הצטרפות של ילד חדש למשפחה הוא ממורכב וטעון בכל משפחה על אחת כמה וכמה כאשר האח/ות הם לא מאותם שני הורים ביולוגים. האב, שנמצא בקונפליקט נאמנות. איך לרצות את אשתו שעמה הוא רוצה לפתוח פרק חדש בחיים ועם ילדיו שהוא מבקש לא למחוק את ההיסטוריה. לאם, הקונפליקט הפנימי של האישה בין הפנטזיות מקדימות על נישואים (של זוג ללא ילדים, המבססים את הזוגיות) וחיי משפחה, לבין המציאות המתחילה במשפחה ומדלגת על הדיאדה הזוגית. מה מקומה, מהי נאמנות הבעל כלפיה, החוויה הבסיסית שבחרו בה, אהבתו של הבעל כלפיה כשהיא חשה שיש מתחרה עמה (הבת) על האהבה, איך כל זה מקבל ביטוי ביחסם לילדם המשותף, התחרותיות בין הילדים. כך שההתמודדות היא לא פשוטה. על כן רצוי שההורים ישבו יחדיו (רצוי לא לאחר “פיצוץ” שקורה בבית) ויפתחו דיאלוג פתוח, כן ולא מאשים. להכיר את החוויות, התחושות והפרשנויות השונות שכל אחד נותן למצב ולאירועים השונים. כך להכיר את נקודת המוצא וללמוד להכיל אחד את השני. לשתף איך כל אחד רואה את תמונת “המשפחה האידיאלית”. למצאו את המכנה המשותף שאליו הייתם רוצים להגיע. לבחון את הפערים ולבדוק מה יכול לסייע לכם להגיע לשם. לנסות לתרגם את הרעיונות לפעולות שאפשר לבחון אותם. כך תוכלו לראות מה מקדם אתכם, מה אתם משיגים, מה נתקע, באלו מצבים אתם חוזרים לדפוסים ישנים ואיך מתמודדים אתם בדרך חדשה. במידה והצלחתם להביא לשינוי המיוחל בכוחות עצמכם מה טוב. במידה ולא או נראה לכם “גדול מידי” תמיד אפשר להיעזר באיש מקצוע, בהדרכה הורית או בטיפול זוגי. עם איש מקצוע שיש לו הסתכלות מערכתית.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
שלום, ביתי בכיתה ד’ ושנה\שנה וחצי אחרונה אנו מתמודדים עם בעיות התנהגות שלה. היא ילדה מאוד חכמה וטובת לב אך סובלת מרגישות יתר. יש לה בעיה חברתית, בעיות איתנו (הורים) וכל העולם. היא חסרת סבלנות, מתפרצת וצועקת מיד אם לא מקבלת מה שרוצה, מתקשה לדחות סיפוקים. יש לה הרבה חברות אך בזמן האחרון הן התחילו להתרחק ממנה. שנה שעברה היא נגשה למבחן לשלב ב’ של מחוננים אך לא הצליחה לעבור אותו בגלל שבאמצע מבחן התחילה לבכות מתסכול מאחר והבינה שיש שאלות קצת יותר קשות מהרגיל. היא רגילה שהיא מצליחה בהרבה דברים ללא מאמץ, ולכן, ברגע שהיא צריכה להשקיע קצת היא מוותרת. היא לא אישיות נעימה בכלל: היא אגואיסטית, שטלתנית וחוצפנית. היא התחילה סבב שני של 12 טיפולים אצל פסיכולוג קליני אך בינתיים ללא הצלחה. היא לא מאושרת. הפסיכולוג מסביר את זה שיש פער בין ביטחון עצמי שלה לדימוי עמצי. היא כל הזמן חושבת שאחרים חושבים אליה דברים רעים ומנסה לשלוט על מצב. קשה לה החליט אפילו מה ללבוש בבוקר. חשבנו שמדובר על חוסר גבולות אבל אנו לא מצליחים להציב אותם: שום עונש, שום הסבר, שום שיחה לא עוזרים. לפעמים אנו חושבים שהיא לא מסוגלת להבדיל בין טוב ורע, בין מותר ואסור. היא “נופלת לאותו פח” פעם אחרי פעם ולא לומדת על טעויות.
מה לעשות? מי יכול לעזור לנו?
שלום
אפשר להבין את המצוקה שאתם נמצאים בו והייתים רוצים שזה יגמר כבר. ואתם עושים צעד חשוב בכיוון. בכך שפניתם לטיפול. טיפול פסיכולוגי אין לו פתרונות קסם, אלה הוא תהליך שהאדם עובר בחדר הטיפולים עם המטפל. כל אדם מגיע עם המוטיבציה שלו לשינוי, עם המשאבים המאפשרים להפרד מהרגלים, עם החששות להפרד מהמוכר, יחד עם החלקים שאנם מעוניינים בשינוי. כן ישנו תהליך של הכרות, בנית אמון ויחסים עם המטפל עד שיהפוך לשמות משמעותית. זהו מסע ולוקח זמן עד שהדברים מסתדרים. אני ממליץ שתמשיכו להתיעץ עם הפסיכולוג של הבת ואולי לקבל ממנו גם הדרכת הורים.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
בית ספר יסודי שבמהלך שנה שעברה והשנה מבחינת המועצה ואנשי בעלי מקצוע, טוענים כי מיועדת להריסה לאור מצבה הלקוי ובלתי בטיחותי? להמשך השאלה , יודגש כי תלמידי בית הספר נחשפו למצב בית הספר בו לומדים שעלול להתמוטט בכול רגע נתון , ועד הורים נהל מאבק קשה מול הרשויות במהלך שנה שעברה וכן ממשיכים לשבות את הלימודים גם בשנה זו , מצב התלמידים היום אחרי שהבינו עוצמת הנושא וזאת לאחר שמהנדס המועצה כולל מכון תקנים שבדקא בית הספר ועל סמך חוות דעתו ביית ספר זה מיועד רק להריסה והוא מסוכן עד מאוד לאכלוס תלמידים וקיום לימודים כהרגלם .
יצויין כי כמעט וכל תלמיד ותלמיד בבית סםפר זה חשוף למידע זה ואינו משלים בעובדה שיחזור לאותו בית ספר ,אני אחד ההורים שהיום בתי מתלוננת על פחדים ,שינה קלה , עצבנית חרדות ועקשנות , האם הנושא של בית הספר פגע בה נפשית ? ואם כן מה עם שאר התלמידים ?
שלום, אחי בן 27 סובל מדכאון מספר חודשים וירד במשקל בתקופה זו. דאגנו והתעקשנו שילך לטיפול ויקח תרופות דרך מסגרת העבודה שלו. הוא אכן הולך לטיפול, אבל מסרב ללכת לעבודה. האם עלינו להכריח אותו ללכת או לאפשר לו להישאר בבית? אם יש להכריח, כיצד? ואם לא?זה לא מסוכן להשאירו לבד בבית בהתחשב שיש לו מחשבות אובדניות?
שלום אביה,
הדאגה שלכם לאחיך ניכרת וטוב עשיתם שהתעקשתם שיפנה לטיפול. הטיפול בדיכאון, בין אם דרך תרופות או שיחות או גם וגם, אינו מיידי ויכולים לעבור שבועות ארוכים לפני שחל שינוי במידה מספקת בשביל לחזור לתפקוד. לכן הגורם הראשון שצריך לקחת בחשבון הוא כמה זמן כבר אחיך מטופל. כמובן, גם אחרי זמן יכול להיות שהטיפול אינו יעיל מספיק ולכן צריך לבחון אם בכלל חל שיפור במצבו. מעבר לכך, מכיוון שיש כבר גורמי טיפול שמעורבים, כדאי להפנות אליהם את השאלה ולהתייעץ ביחד האם ועד כמה לדרבן אותו או ללחוץ עליו לחזור לעבודה. גם ביחס למחשבות האובדניות כדאי להתייעץ עם המטפל/ים, גם כדי לוודא שהם מודעים אליהן וגם כדי להעריך את מידת הסיכון שבהן. אם יש סיבה לחשוש שינסה לפגוע בעצמו, השאלה הרלוונטית היא לא אם עליו לחזור לעבודה אלא איך לצמצם את הסכנה המיידית (למשל, לוודא שתמיד יש איתו מישהו או לשקול אשפוז). כך או כך, הקשיבו לו והיעזרו במטפלים שלו במציאת הדרך.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני
שלום,
בתי בת 13 ומסרבת להתקלח באופן יומיומי. זה מלווה בהרבה בקשות ואפילו כעס מצידה.
נראה כי זהרע.
לא מפריעה לה כלל ללכת לבית הספר עם שיער שהוא לא חפוף.
הגענו למצב שהדוד שלה העיר כמה היא לאא נקיה ויש לה ריח רע.
אפסו כוחותיי ואשמח לקבל הדרכה וכלים.
תודה שיגית
שלום שיגית,
את מתארת מצב חריג שבו בתך מעדיפה להדיף ריח רע ולקבל הערות מהסביבה על פני שמירה על היגיינה, כך שברור שדרושה התייחסות. משהו במקלחת – במקום או בפעולה – גורם לבתך למצוקה קשה, וכדאי לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות. איך היא מסבירה את סירובה להתקלח? האם תגובות הסביבה מפריעות לה? מה שונה בין הימים בהם היא מתקלחת לימים בהם היא מסרבת להתקלח? כדי לקבל הדרכה וכלים מומלץ שתפנו להתייעצות אצל פסיכולוג שיוכל לבנות יחד איתכם תמונה מלאה יותר של הביעה ולפיה להתאים את דרכי הפעולה. אם תרצו, אתם מוזמנים לפנות למכוננו בטלפון 08-8659837.
בברכה, אבי סוויסה פסיכולוג קליני
בברכה,אבי סוויסה, פסיכולוג קליני