אפידמיולוגיה
בולימיה נרבוזה הוכרה והוגדרה רק ב-1979. אופיינית הרבה יותר לנשים ותחילת הופעתה של ההפרעה היא בדרך כלל בסוף גיל ההתבגרות. חלק גדול מהסובלות מההפרעה סבלו ממשקל עודף לפני התפרצות ההפרעה.
אפיונים אבחנתיים וקליניים
דחפים חזקים ובלתי נשלטים לאכילת יתר – ניכרת התעסקות יתר מתמשכת באכילה. הסובלת מההפרעה נכנעת לתקופות בולמוס של אכילת יתר, שבהן כמויות גדולות של מזון נצרכות במשך זמן קצר. פרקי זמן קצרים אלו מאופיינים בתחושה של אובדן שליטה, ואף מצבים של מודעות משתנה. הנערה חשה שאינה יכולה למנוע את ההתקף או לסיימו משהחל. מצבים דיכאוניים, חרדה, מתח, בדידות או שעמום עלולים להקדים את התקף האכילה. לאחר ההתקף מופיעות אי נעימות גופנית וחרדה מעליה במשקל, כמו גם תחושות אשמה בושה וכעס.
התדירות משתנה באופן ניכר החל מפעם ביום לפעם בשבועיים, התקפים שנמשכים החל בכמה דקות וכלה בכמה שעות.
הימנעות מהשפעות המזון על ההשמנה – הימנעות נעשית בעזרת הקאות יזומות, שימוש בחומרים משלשלים, תקופות של הרעבה ושימוש בכדורים מדכאי תאבון, בחומרים משתנים ובהורמון בלוטת המגן. יש הלוקים בהתקפי אכילה אבל אינם מתרוקנים אחר כך. בקבוצה זו יש פחות הפרעות בדימוי הגוף ודאגות הקשורות לאכילה מאשר אלה המתרוקנים. הם נוטים להשמנת יתר ופונים למרפאות עממיות לשומרי משקל.
פחד מפני השמנה – הסובלת מההפרעה קובעת לעצמה סף משקל מוגדר, נמוך בהרבה מהמשקל שלפני ההפרעה ומזה הרצוי. חרדה זו מפני השמנה היא הגורמת להתנהגות שמטרתה לשלוט במשקל הגוף ואפיון זה הוא המבחין בין בולימיה לבין התקפי אכילה שאינם נובעים מדאגות הקשורות במשקל.
פסיכופתולוגיה נלווית – בולימיה נרבוזה מתרחשת בבעלי שיעור גבוה של הפרעות במצב הרוח והפרעות שליטה בדחפים. קבוצה זו אף מצויה בסיכון להפרעות של התמכרות, למגוון הפרעות אישיות, להפרעות חרדה ולהפרעה דיסוציאטיבית.
אפיונים פיזיים – הנוהגים להתרוקן בדרכים מלאכותיות מצויים בסיכון להיפוקלמיה עקב הקאה או שימוש במשלשלים. כמו כן קיים חשש לחומציות היפוכלורמית, לירידה במגנזים וליתר עמילאזמיה. בקרב רובם ניכרת האטה בדופק וירידה בלחץ הדם. אלו הנוהגים להקיא הם בסיכון לשינויים בחילוף החומרים וברוב הנשים ניכרת חוסר תקינות וסתית.
