האפיון העיקרי של הסובלים מהפרעה זו, הוא תחושה מנופחת של חשיבות עצמית. ישנה התעסקות מתמדת בעצמי, בפנטזיות על הצלחות מסחררות, כוח, יופי, סטטוס וחיפוש אחר הערצה קבועה מצד הזולת. ישנה סלחנות רבה יותר כשמעריכים את עצמם לעומת כשמעריכים את הזולת.
ביקורות, אדישות מצד הזולת ואיומים על ההערכה העצמית נתקלים באופן טיפוסי בתגובות זועמות, בבושה, השפלה או ריקנות. ההתעסקות הכמעט טוטאלית בעצמי מפריעה בצורה משמעותית ליחסים הבינאישיים במגוון של דרכים: הם לא מסוגלים לזהות את רגשותיהם של זולתם. יש להם תחושה מגוזמת של מגיע לי וצפייה שהעולם כולו חייב להם מבלי שייטלו עליהם אחריות והדדיות. הם עשויים להיות נצלנים, לרמוס את זולתם בכדי לספק את רצונותיהם שלהם. הם עשויים לנוע בין אידיאליזציה מופרזת והפחתת ערך עצומה של האדם השני.
