סימפטומים
סימפטומים רגשיים: עצב הוא הסימפטום הרגשי הבולט והשכיח ביותר בדיכאון. מצב רוח מלנכולי זה משתנה עם שעות היום. לעיתים קרובות מאוד מופיעות גם תחושות של חרדה.
סימפטומים קוגניטיביים: האדם השרוי בדיכאון רואה עצמו באור שלילי מאוד. לעיתים בעל הערכה עצמית נמוכה או תחושות אשמה בעבור צרות אשר הם גרמו לכאורה לזולתם.
סימפטומים מוטיבציונים: אנשים השרויים בדיכאון מוצאים עצמם מתקשים מאוד להתחיל את היום. הקושי לקבל החלטות נראה גם כסימפטום שכיח בדיכאון.
סימפטומים גופניים: עם החמרת הדיכאון נשחקים ונמחקים כל השמחות והסיפוקים הפסיכולוגיים והביולוגיים שהופכים את החיים למשהו ששווה לחיות. אובדן התיאבון שכיח מאוד, אנשים השרויים בדיכאון גם מתקשים להירדם בלילה. הפרעות שינה וירידה במשקל מובילים שניהם לחולשה גופנית עד כדי תשישות, איבוד העניין במין, קשיי זקפה בקרב גברים והיעדר יכולת להתגרות מבחינה מינית בקרב נשים.
הרגישות והפגיעות לדיכאון
כל האוכלוסייה פגיעה לדיכאון. אך בעוד הדיכאון מצוי בכל שכבות האוכלוסייה האנושית, קבוצות מסוימות רגישות לו יותר מאחרות. ישנן ראיות מצטברות שאנו חיים כעת בעידן המלנכוליה על פי מחקרים אפידמיולוגים, מחקרים דיאגנוסטיים ומחקר על חברה פרה מודרנית. התחזית לתחלואה בדיכאון לאורך החיים באוכלוסיה הכללית יכולה להגיע לשיעור של 20%, וכ 6% מהנשים ו- 3% מהגברים יזדקקו לאשפוז פסיכיאטרי.
אין הבדלים משמעותיים בין מעמדות חברתיים שונים לגבי דיכאון. נשים חשופות פי 2 מגברים לסיכון לדיכאון. נשים עשויות להיות נכונות יותר מגברים להפגין סימפטומים דיכאוניים. ראשית הנשים מחוזקות יותר להתנהגות פסיבית ובכי בעוד הגברים מחוזקים יותר להתנהגויות המביעות כעס או אדישות. שנית, השערה ביולוגית נטייה גנטית תגובה למחזור החודשי מגבירים את פגיעתן של הנשים לדיכאון.
אין קבוצת גיל הפטורה מדיכאון. לא רק שדיכאון קליני חמור שכיח יותר בימנו הוא גם תוקף את קורבנותיו שהם צעירים יותר. במתבגרים הדיכאון מופיע עם כל הסימפטומים שיש אצל מבוגרים. מתבגרים דיכאוניים, במיוחד בנים, נעשים בדרך כל נגטביסטים או אפילו אנטיסוציאלים, חסרי מנוחה, מרירים, תוקפניים, מגלים רצון לעזוב את הבית, מסתגרים, לעיתים מגלים גם בעיות בבית הספר ונוטים לשימוש באלכוהול/סמים.
דיכאון נמשך תקופה ממוצעת בת 6 חודשים ויכול לחלוף גם ללא טיפול. בתחילה יש החמרה הדרגתית עד הגעה לשיא. ומשם האדם מתחיל להחלים בהדרגה עד שמגיע למצב בו היה לפני ההתפרצות. הימשכותה של האפיזודה הדיכאונית הוא ארוך עבור האדם הסובל ממנה, והטיפול בדיכאון מנסה בדרך כלל לקצר את הימשכותה של האפיזודה הנוכחית או לזהות את האפיזודה הבאה. תרופות נוגדות-דיכאון הן טיפול יעיל. במצבים מסויימים נעשה שימוש גם בנזעי חשמל.
לעיתים הדיכאון נגרם לאנשים נורמאליים כתופעת לוואי של שימוש בתרופות. לקרובים מדרגה ראשונה של דיכאוניים חד קוטביים סיכויי הגבוה פי 2 להיתקף בדיכאון בעצמם לעומת הסיכון באוכלוסייה הנורמאלית. הדיכאון החד קוטבי נושא את הגורם התורשתי במידה מועטה בלבד לעומת הדיכאון הדו-קוטבי.
גורמים לדיכאון
- כעס המופנה כלפי העצמי – האדם הדיכאוני יתחיל לפתח תחושות חזקות של חוסר ערך עצמי והאשמה עצמית, ירגיש אשם ורואה עצמו ככישלון. הפניה של הכעס כלפי העצמי מהווה צעד קריטי ביצירת הסימפטומים של הפחתת הערך העצמי, צורך להיענש ובמקרים קיצוניים, התאבדות. הדיכאון חולף כאשר הכעס התפוגג או כאשר האובדן החדש שוכך.
- האישיות הדיכאונית – הדיכאוני תלוי באורח מופרז באנשים אחרים על מנת לתחזק את הערכתו העצמית. האדם הדיכאוני זקוק נואשות למטר של גילויי אהבה והערצה. וכשאלה אינם באים על סיפוקם, תחושת הערך העצמי שלו מדרדרת. כאשר הוא מאוכזב יהיה קשה לו להתמודד עם התסכול.
- חוסר אונים – האדם חש חוסר אונים אל מול שאיפותיו. חוסר אונים נתפס לגבי המטרות הגבוהות שהציב לעצמו.
הטיפול הפסיכודינמי בדיכאון
התרפיה הפסיכודינאמית מדגישה את הנטייה ארוכת הטווח לדיכאון. בהתאם היא מכוונת כלפי שינוי ארוך טווח בדגש על הכעס המופנה כלפי העצמי מנסים להביא למודעות המטופל את כעסו שהופנה פנימה ואת הקונפליקטים המוקדמים שיצרו אותו. לימוד והשלמה עם הכעס שמעוררים אובדן ודחייה אמורות לשכך את הדיכאון ולמנוע את הופעתו בעתיד.
