הפרעה זו נחשבה תקופה ארוכה כפוביה. אך עם הזמן עלו מהמחקר שתי עובדות חשובות:
- רוב המקרים של אגורפוביה מתחילים מהתקף פאניקה.
- האדם פוחד להיתקף בפאניקה במקום התקהלות ולהיות חסר ישע ושאף אחד לא יבוא לעזרתו.
באופן טיפוסי אדם הסובל מאגורפוביה מאמין שאסון כלשהו, בדרך כלל התקף פאניקה, יתרחש בשעה שהוא רחוק מביתו והביטחון שהבית משרה עליו, ושהנוכחים במקום לא יעזרו לו. לכן, יעשה מאמצים רבים להימנע ממקומות כאלה. באגורפוביה (שלא כמו בפוביה ספציפית) האדם סובל בדר”כ מבעיות פסיכולוגיות נוספות המפריעות לתפקודו הכללי.
בטיפול באגורפוביה שני סוגי טיפול נמצאו יעילים למדי. תרפיה התנהגותית (במיוחד הצפה), וכן תרופות נוגדות דיכאון.
